|
הכל בעצם בסדר - ביירון קייטי
"כשאתה ממשיך להאמין לאשליה שמשהו לא בסדר – אתה מפסיד, מפסיד, מפסיד" (ביירון קייטי, Losing The Moon)
 |
ביירון קייטי ריפאה את עצמה מסבל שנמשך עשור בעזרת ארבע שאלות פשוטות, שפוררו את כל המחשבות שעינו אותה. כל אחד יכול לעשות את "העבודה" ולסלול את הדרך לשלווה, פתיחות ושלמות עצמית.
ביירון קייטלין ריד, הידועה בשם ביירון קייטי, נולדה ב-1942 בארה"ב. בשנות השלושים לחייה היא התגרשה וסבלה מדיכאון שהלך והחמיר במשך עשר שנים. בנוסף היא סבלה מאגרופוביה, פרנויה וממחשבות כפייתיות על התאבדות. בסופו של דבר, היא הועברה להוסטל לשיקום נפשי. הצוות היה כל כך מבוהל ממצבה עד ששיכן אותה בעליית הגג. |
בוקר אחד בשנת 1986 קרה הבלתי יאומן. קייטי חוותה התעוררות רוחנית ששינתה את חייה לחלוטין. ברגע אחד היא הבינה בבהירות את האמת לגבי האחדות הנצחית של הקיום. היא קלטה שמקור כל הסבל הוא במחשבות שלנו. היא נוכחה לדעת שכאשר היא מאמינה למחשבות שלה היא סובלת, אך כאשר היא חוקרת אותן היא מפסיקה לסבול. השינוי הטוטאלי באורח חייה התרחש בו ברגע. הדיכאון, הפחדים והמחשבות האובדניות נעלמו לטובת מודעות עצמית עמוקה, שלוותה ברגשות חיוביים של התלהבות, שמחה, אהבה ושלווה.
בעקבות ההארה קייטי גיבשה את שיטת "העבודה" (The Work), טכניקה לחקירה עצמית המשמשת לעבודה עצמית כמו גם ליועצים, למטפלים, למאמנים ולפסיכולוגים ברחבי העולם.
"אנחנו סובלים רק כשאנחנו מאמינים למחשבה שמתווכחת עם 'מה שיש'. כשההכרה צלולה לגמרי 'מה שיש' הוא מה שאנו רוצים. הרצון שהמציאות תהיה שונה הוא חסר תוחלת", כתבה ביירון קייטי בספרה "לאהוב את מה שיש".
שיטת "העבודה" אינה מדיטציה קלאסית. היא כלי לחקירה של מחשבות שגורמות לנו סבל. בכל רגע חולפות בראשנו אינספור מחשבות. מבלי משים הן גורמות לנו לכעוס, לרטון, להתלונן, להתכווץ, לחיות במתח מתמיד. הן ממלאות את מוחנו בכאוס ובתחושה שיש הרבה מאוד קולות בתוכנו שרוצים דברים שונים. בתהליך של חקירה עצמית אנחנו מבינים מה המקור העמוק ביותר לקונפליקט שאנו חווים, המטרה שלנו היא להתיר את הסבך המחשבתי והרגשי הלוכד אותנו.
שיטת "העבודה" מורכבת מארבע שאלות והיפוך, והדרך הטובה ביותר לחוות אותה תהיה פשוט להתנסות בה ביחד. אז בחרו לכם מחשבה או אמונה שגורמת לכם סבל, תוכלו לתרגל אתי. אני בחרת במחשבה: אני צריכה גבר.
בחרתי לחקור אמונה פופולארית שהיא גם אישית וגם אוניברסלית. נשים רבות חיות בסבל מתמיד בגלל האמונה שהן צריכות גבר, שנעדר במציאות חייהן.
1. האם זאת האמת?
ובכן, כן. אני צריכה גבר, שיאהב אותי, שיתמוך בי, שיאפשר לי למלא את ייעודי כאישה ולבטא את האהבה האינסופית שבלבי. אין ספק בכלל שאני צריכה גבר!
2. האם אתם יכולים לדעת בוודאות שזאת האמת?
לא, אני לא יכולה לדעת בוודאות שזו האמת. העובדה היא שאין בחיי גבר כרגע. בנקודה הזאת מתחיל להתגנב ספק ללבי, אולי אני לא צריכה גבר? אולי.
3. איך אתם מגיבים כשעולה בכם המחשבה הזאת?
כשאני חושבת את המחשבה הזו בזמן שבפועל אין גבר בחיי כרגע, אני סובלת. אני מרגישה תסכול, חוסר אונים, כעס על החיים ועל עצמי ועל כל הגברים שבעולם. התחושה היא של חסר, של משהו לא בסדר.
4. מי תהיו ברגע זה בלי המחשבה הזאת? (מומלץ לעצום עיניים)
כשהשאלה הזו נשאלת, היא מפנה מתוכי ברגע אחד סיפור שלם שהיה לי לגבי עצמי ולגבי הצרכים שלי, ובמקומו נכנס זרם של חיים. אני מרגישה שלווה, פתיחות, שלמות עצמית ואהבה. זהות עצמית חדשה נגלית, מבנה המחשבה קורס מותיר אותי ריקה ומלאה בעת ובעונה אחת. התבוננות בגברים מתוך המצב הזה מאפשרת לי לאהוב אותם, בדיוק כפי שהם, מבלי להצטרך מהם דבר, ומבלי שהם יגדירו אותי.
שלב ההיפוך – הפכו את האמונה
אני לא צריכה גבר. אני לא צריכה שום דבר. אני שלמה עם עצמי.
* * *
"אני אוהבת את 'מה שיש' לא משום שאני אדם רוחני, אלא כיוון שכואב לי כשאני מתווכחת עם המציאות. אנו יודעים שהמציאות טובה בדיוק כפי שהיא, כי כאשר אנחנו מתווכחים איתה, אנו חווים מתח ותסכול. אנחנו לא טבעיים ולא מאוזנים. כשמפסיקים להתנגד למציאות, הפעולה נעשית פשוטה, זורמת, נעימה ונטולת פחד" (ביירון קייטי, 'לאהוב את מה שיש').
המאמר התפרסם בגיליון של "חיים אחרים", הירחון הישראלי האלטרנטיבי לרוחניות, למיסטיקה, לרפואה טבעית ולמודעת חברתית מקבוצת "מוטו תקשורת". מאמרים נוספים אפשר למצוא באתר WWW.IFEEL.CO.IL
|
|
