אימון אישי - הגשמה עצמית

אימון אישי

הגשמה עצמית - מאמרים

	10 טיפים להגשמה עצמית סקס – חשוב לעשות סקס בחיים! כל אחד עם השותף/ה שמתאימים לו .האנרגיה היצירתית והאנרגיה המינית ניזונות מאותו מקום בתוכנו, ולכן חשוב מאד שנאפשר לעצמנו להתענג ולענג, לשחק כילדים, ולהיפגש עם הגוף שלנו בדרכים שהן נעימות ומזינות עבורו. חברים תומכים – מאד חשוב שיהיו לכם חברים תומכים במסע היצירתי שלכם, חברים שאפשר לשתף אותם בהצלחות, או בקשיים, שאפשר לבקש את דעתם על דבר מה שאתם עושים או רוצים לעשות. אנשים שבאמת באמת איכפת להם מכם, ושיש להם מספיק פניות פנימית להיות שם בשבילכם. להמשך המאמר>>>
	חלומות מתגשמים השאלה הנפוצה ביותר שנשאלת בתוכנו כאשר אנחנו באים במגע עם הרצון הפנימי להגשים חלום היא – "אבל איך?". השאלה עצמה מכילה בתוכה את הספק, את חוסר האמונה שזה בכלל אפשרי, ואת תחושת חוסר האונים לגבי האופן שבו נוכל לעשות זאת. החדשות הטובות הן שאם נתבונן לעומק על ההיסטוריה האנושית (מהטמה גנדי, נלסון מנדלה, בנימין זאב הרצל ועוד), וגם אם נבחן את סביבתנו הקרובה, נגלה אנשים שמגשימים חזונות גדולים לגבי עצמם, שהולכים עד הסוף עם מה שבוער בהם ומצליחים, ובכך מוכיחים שזה אפשרי. החדשה הטובה השנייה היא שכל חלום מגיע עם תוכנית פעולה מובנית בתוכו, וכל שעלינו לעשות הוא להיענות בטוטאליות ולהקשיב. ככל שאנחנו נענים להגשמת החלום – כך ייחשף בפנינו הצעד הראשון, שבתורו יחשוף את הצעד הבא, וכן הלאה. במובן הזה, ברגע שאנחנו מקשיבים במלוא תשומת הלב לדחף עמוק שפועם בקרבנו, הוא עצמו מוביל אותנו כמו מדריך מיומן, ואנחנו נדרשים לאמון מוחלט ותנועה קדימה. להמשך המאמר>>>
	בשביל מה לקום בבוקר לא יכולתי שלא לשמוע את הצעקות מהחדר שליד, הן נשמעו כמו זעקותיו של אדם פצוע, למרות שמדובר היה בשתי נשים בהפסקת קפה במשרד. האחת צעקה לאחרת "די! נמאס לי מהעבודה הזאת! אני רוצה משמעות, משמעות, משמעות!!!". חברתה ענתה לה "משמעות? זה פרנסה זה, כאן לא תמצאי משמעות. לכי תתנדבי בבית תמחוי, שם תמצאי משמעות!!!". הדיאלוג המשיך להתנהל בקולות רמים שביטאו את התסכול העמוק ביותר שיכול לקנן בלב אדם. אחרי שזו הציעה לה ללכת להתנדב היא ענתה לה "אבל אין לי זמן, את שומעת? אני לא יודעת מה לעשות!". הפעם השיבה לה השנייה "תתחתני ותביאי ילדים, כך תהיה לך משמעות!". הראשונה ענתה בקול חנוק "אני מחפשת בן זוג, את יודעת שאני מחפשת ...." מותשות מהשיח העקר הן יצאו לעשן עוד סיגריה, שאולי תעלים את תחושת הריקנות. להמשך המאמר>>>
	להיות ואן גוך הוא בוער לנו בבטן ואומר לנו שאנחנו חייבים להתבטא. הוא בועט בנו כשאנחנו נכנעים לפחדים ומוסכמות חברתיות, הוא מלא באנרגיית חיים יצירתית ומשתלחת שמבקשת שנגלה את המתנה הייחודית שלנו לעולם ונגשים את עצמנו – זהו הדחף היצירתי! הכמיהה לגלם ולהגשים יופי ייחודי שנובע מתוכנו באינסוף צורות – מבישול, דרך מערכות יחסים, קריירה ופרנסה, אמנות, כתיבה ועוד. אנחנו יכולים לזהות אותו דווקא מתוך המחשבות הטורדניות הכל כך מוכרות לנו – כמו: "אני לא יכול", "אין סיכוי שאני אצליח", "אני לא מספיק שווה", "יש טובים ממני", "אין לי כוח", "אני עייפה מהחיים". כל אחת מהמחשבות הללו טומנת בחובה סוד גדול – אם נחדור לתוכו נגלה את אותו דחף בריאה שאלוהים בעצמו טמן בלבנו. להמשך המאמר>>>
	להתגבר על המחסום מכירים את הרגעים האלה בחיים שבהם מרגישים שהגענו לדרך ללא מוצא, מעין תחושה של קיר פנימי, שמתעוררת בנו במפגש עם חסימה, דפוס, מגבלה, הרגל התנהגותי, התמכרות, אובססיה רגשית או מחשבתית? ברגעים כאלה אנחנו מרגישים אפיסת כוחות וחוסר אונים, תקיעות, ייאוש, חולשה וכובד, לצד התחושות נחשפת ידיעה שהגענו לגבול של עצמנו, למקום שממנו אנחנו לא מצליחים לזוז. פחדים, תשוקות, צרכים, ציפיות, הצפות רגשיות, ערפול של מחשבות, אמונות מגבילות – כל אלה הם צורות משתנות של אתגרים שכל אדם פוגש מרגע לרגע. השאלה היא מה לעשות איתם, איך מתמודדים נכון עם אותה תחושת תקיעות פנימית, עם אותן תפישות עצמיות וזהויות כוזבות שמייצרות שוב ושוב מציאות שלילית ודיסהרמונית בחיינו - מדיטציה? התבוננות ללא הזדהות? התעלות? לוחמה רוחנית? התעלמות אלגנטית? כל התשובות נכונות? להמשך המאמר>>>
	ילד מעולם אחר "ילדתי בן!" ענת מספרת לחברתה, עם חיוך של מיליון דולר על פניה, כולה זורחת מאושר למרות העייפות שניכרת בעיניה. "זה פשוט אלוהי! איזה קסם!", היא ממשיכה נרגשת ומשתפת בפרטי הלידה של גבריאל, בנה. "מזל טוב, איזה אושר!", חברתה עונה. "נו, ומה איתך? מתי את תביאי איזה צוציק לעולם?". מחייכת, השיבה החברה "אני? אני מביאה ילדים אחרים לעולם...". התהליך המופלא של הולדה הוא תבנית בסיסית וביולוגית שכל מהלך החיים מבוסס עליו. בעלי חיים, צמחים וכמובן בני אדם נולדים, חיים ומתים במחזוריות אינסופית רוויה במסתורין ויופי. לצד ההולדה הביולוגית ישנו קסם אחר – היכולת להוליד פרויקט יצירתי. זה מתחיל מההתעוררות של דחף פנימי שקורא לנו ליצור משהו חדש, ממשיך בהתרגשות והתלהבות מעצם הרעיון, וכאן הדרכים מתפצלות בהתאם למידת ההיענות שלנו לדחף. ככל שרמת ההיענות גבוהה יותר כך מתאפשרת יותר ויותר הגשמה בפועל של הרעיון שנולד בתוכנו. להמשך המאמר>>>
	אני לא באמת רוצה להשתנות "כמה הייתי רוצה להשתנות...", כמה פעמים שמעתם את עצמכם אומרים זאת? ביום ראשון מתחילים דיאטה, ביום שני הולכים לחדר כושר, ביום שלישי נמצא זוגיות חדשה וביום רביעי נבנה קריירה מצליחה. אז למה זה לא קורה לנו? מדוע אנחנו לא משתנים? נראה לי שאנחנו לא באמת רוצים, השינוי מפחיד אותנו, מאיים על אושיות קיומנו, על כל מה שאנחנו כבר מכירים, על מה שהורגלנו אליו, ולכן גם אם הפנטזיות על שינוי מעוררות בנו שמחה וחיוניות, בפועל, כשניתנת לנו ההזדמנות לשנות משהו בחיינו, ברוב המוחץ של המקרים אנחנו מוותרים על כך ובוחרים להמשיך ולהיות מי שאנחנו. ההמשכיות הזו מעניקה לנו תחושת ביטחון חמימה, חוויה של "אני מכיר את עצמי...", "אני יודע מה אני יכול ומה אני לא יכול...". להמשך המאמר>>>
	גשם של החלטות ממה להתפרנס? איפה לגור? עם מי להתחתן? כיצד להירפא ממחלה? מהי שיטת החינוך הטובה לילדיי? מהי התזונה המתאימה עבורי? מהו הצעד הבא בקידום העסק? האם להיענות להצעת עבודה שקיבלתי? שאלות אלה הן רק חלק קטן מתוך ההחלטות הרבות שעלינו לקבל בכל יום. בדרך כלל, הצורך לקבל החלטה גורם לנו לכיווץ ומתח - אנחנו מאד רוצים לקבל את ההחלטה הנכונה, לא לטעות, לפעול בצורה מדויקת. מתוך האווירה הלחוצה הזו, אנחנו נעים בתזזיתיות בין תשובות סותרות שקיימות בתוכנו, רגשות מנוגדים, פחדים, מחשבות קונפליקטואליות ורעיונות של חברים ויועצים. התחושה שזו החלטה משמעותית והרת גורל מגבירה את הצורך לדעת במהירות האפשרית מהי ההחלטה הנכונה, כיצד לפעול ואיך לנוע. בתוך כל זה אנחנו בדרך כלל מבולבלים, מתלבטים, נעים בין תשובות שונות, ולא יודעים להחליט. להמשך המאמר>>>
	מהו הייעוד שלי? הגשמת היעוד שלנו דורשת בראש ובראשונה אומץ – האומץ לשנות, האומץ לבחור, האומץ לפעול בניגוד למה שאחרים אומרים, האומץ להשקיע מאמץ ואנרגיה בלגלות מי אנחנו באמת ולנוע לעבר ההגשמה המלאה של עצמנו. כשאנחנו אמיצים אנחנו מבטאים איכות נשמתית של גבורה – היכולת להתגבר על פחד ולפעול בהרמוניה עם צו הלב. האמת היא שאנחנו חופשיים. חופשיים לבחור כיצד ייראו חיינו, במה נעסוק, ממה נתפרנס ועד כמה הפעולות שלנו תהיינה בתיאום עם הדחפים העמוקים שלנו. רוב הזמן אנחנו שוכחים את החופש האדיר שניתן לנו, כי אנחנו כבולים למחשבות שאומרות לנו שאין ברירה, שאנחנו לא רוצים להיות במינוס, שההורים דוחפים לכיוון מסוים, שיש לנו משפחה לפרנס ושהחיים קשים. מחשבות הישרדותיות מהסוג הזה הן בדיוק הכבלים שאנחנו עצמנו שמים, והן המקור העמוק לתחושת המגבלה שלנו בתנועה בתוך החיים. להמשך המאמר>>>
	הכל זמני "בסוכות תשבו שבעת ימים; כל-האזרח בישראל יישבו בסוכות למען יידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצריים. אני ה'' אלוהיכם" (ויקרא כ"ג). ההנחיה המקראית לחגוג את חג הסוכות כתזכורת לסוכות בהן ישבו בני ישראל בצאתם ממצריים, מעלה את שאלת הזמניות של החיים עצמם. הסוכה בנויה מקרשים וענפי דקל, אינה חזקה ואינה יציבה במיוחד. פעמים רבות פוקד הגשם את מחוזותינו בחג הסוכות, וסוכות רבות מתעופפות ברוח הקרירה. בואו נביט על הסוכה השברירית והזמנית כסמל לחוסר היציבות של החיים עצמם. שמתם לב שהקיום שלנו כאן זמני לגמרי, שאנחנו לא יודעים מתי נמות ושכולנו מתים בסוף? ייתכן שהתגובה הראשונית למושג המוות היא פחד, הדחקה, אפילו כעס – אך מעבר לכל התגובות זו עובדה פשוטה, שמצביעה על הארעיות של החיים בגוף. להמשך המאמר>>>
	הכישלון להיות אנחנו הדחף האנושי האובססיבי למדוד כל פעולה במונחים של כישלון והצלחה מגביל את מרחב התנועה שלנו בחיים, ומונע מאיתנו שפיות של יצירה טבעית. התרגלנו למדוד כל דבר שאנחנו עושים במונחים של טוב ורע, להתעסק יתר על המידה במה יחשבו על זה הסובבים ולבחון האם זה יניב את התוצאות המקוות – כל אלה מונעים מאיתנו את ההנאה העמוקה שטמונה בהיענות ישירה לדחף היצירתי. אפשר להניח שכאשר האדם הקדמון הגן על משפחתו מפני חיות טורפות, ההכרח להצליח בכך נבע ממניעים הישרדותיים טהורים ובריאים. לעתים נדמה שכאשר אנשים כותבים שיר, סיפור, או נכנסים לזוגיות, הצורך שלהם להצליח נובע מאותו מניע קדמוני ועתיק – "אני חייב להצליח, אחרת משהו רע יקרה לי". בעיניי זוהי פיקציה, זו אשליה של מחשבה שמספרת לנו שהחיים מחולקים לטוב ורע, ושאם אנחנו פועלים באיזשהו נתיב של עבודה, קריירה, משפחה או זוגיות הוא חייב להיות מושלם – כי אם לא דברים נוראיים עשויים לקרות לנו. להמשך המאמר>>>
	נועדנו לגדולה הגיע הזמן שנכיר בכך שנועדנו להיות גדולים, באמת גדולים, ענקיים, מוגשמים, יפים, מלאים, שופעים, מעניקים. כל אחד מאיתנו יודע עמוק בתוכו שיש לו הפוטנציאל להיות פי מאה או פי מיליון יותר ממה שהוא עכשיו – בכל רובד שהוא, פיזי, תודעתי, רגשי, רוחני – מהגשמה עצמית דרך היכולת לממש אהבה, מיצירתיות ועד מיניות אקסטטית, בריאות פיזית ונפשית ועוד. נועדנו לגדולה. זו האמת. ההרגל האנושי להסתפק במה שאנחנו, לחיות חיים שהם כמעט מוגשמים, כמעט שלמים, לא בדיוק מוארים ולא לחלוטין מספקים – מתפתח ונוצר מזה עידנים. אנחנו יורשים בצורה לא מודעת מחשבות ותפישות שמשאירות אותנו קטנים, ספקניים וציניים ביחס לאפשרות לחיות חיים משמעותיים. להמשך המאמר>>>
	חניכות בתוך החיים המושג "חניכה" מתייחס בדרך כלל לסוג של תלמידות, לימוד או קבלת הדרכה מאדם המוסמך לכך. טקסי חניכה מתקיימים בתרבויות שונות ובהקשרים שונים, ומאפשרים מעבר מרמה אחת של תפקוד חברתי או תרבותי לרמה גבוהה יותר. החניכה מאפשרת לחניך להיכנס למסגרת או קבוצה שהוא לא השתייך אליהן קודם. למשל, בר או בת מצווה הם טקס מעבר מילדות לבגרות בחברה היהודית; דוגמה אחרת היא כאשר תלמידים נבחנים על מנת שיוכלו לקבל תעודת בגרות – הם נחנכים לפעול כבוגרים מבחינת היקף ועומק ההשכלה שלהם באמצעות בחינות הבגרות. ב"ספר הסתרים" מרחיב שי טובלי, סופר והוגה דעות, את משמעות המושג חניכה לעבר התמודדויות ואתגרים שאותם אנו פוגשים בחיינו. להמשך המאמר>>>
	האהבה שבפעולה מה גורם לאדם לקום בבוקר ולהחליט שהוא מחפש את ייעודו ומגשים אותו? מה גורם לאדם לוותר על עינוגים כדי לגלות מהו אושר אמיתי, למשל לוותר על שינה מרובה כדי לכתוב מאמר חשוב או לקדם סדנה שהוא רוצה להעביר. כשאני בודקת בתוכי מה מניע אותי לפעול בתוך החיים – התשובה הישירה שעולה היא שהחיים עצמם הם המנוע, התנועה, הכיוון והתכלית. כלומר כשאדם קם בבוקר ומתחיל ליצור, אין זה משום שהוא מנסה להשיג משהו, אלא משום שזהו טבע האדם העמוק ביותר. לחיים עצמם יש טבע של פעולה. כאשר אנו מונעים בחוזקה לעבר יצירה של דבר חדש בחיינו - עבודה חדשה, יצירת אומנות, כתיבה, או כל פעולה אחרת - ישנה התחושה שהחיים עצמם פועלים דרכנו. זה בכלל לא אנחנו שפועלים - אנחנו יכולים להיות אלה שמתנגדים לעתים לפעולת החיים שנעה קדימה כל הזמן. להמשך המאמר>>>
	חוכמה פנימית לכל אדם ישנה יכולת להתחבר למאגרי חוכמה אינסופיים הקיימים בתוכו. רוב הזמן אנחנו מנותקים מן המרחבים הללו של ידיעה ובהירות, עסוקים במחשבות ורעיונות המונעים מאיתנו את הפשטות והשלווה של מעיין החוכמה. בחברה המערבית הורגלנו להשתמש ביועצים שונים שיעזרו לנו במציאת תשובות וכיווני פעולה. פסיכולוגים, יועצים רוחניים, מאמנים ומתקשרים משמשים עבורנו כלי לחיבור לתבונה ואינטליגנציה של עצמנו, פשוט מפני שאיננו יודעים כיצד להתחבר לאותה תבונה פנימית. תארו לכם שבכל רגע נתון היינו יכולים להתייעץ עם יועץ סתרים פנימי, מורה פנימי בדמותו של איש חכם יודע-כל. היינו יכולים לשאול אותו שאלות על חיינו, לקבל בעזרתו החלטות, לבקש משוב לפעולות שבכוונתנו לעשות ובכלל להרגיש את החוויה העמוקה הזו של ידיעה. היכן נמצא המורה הפנימי הזה? כיצד ניתן לדבר איתו? האם הוא נגיש לכולנו? להמשך המאמר>>>
	חוגגים את השינוי דופקים בדלת. אני מתבוננת בעינית והנה הוא שם, אני רואה אותו, מזהה ולא פותחת. "מי זה?" אני שואלת, "זה אני, השינוי...", "שינוי? לא הזמנתי אותך!", אני עונה, קצת כעוסה. "באתי בלי הזמנה, אני מתנצל", הוא אומר, "פתחי לי את הדלת, אני מבטיח לעשות לך רק טוב!!!". אני עדיין מהססת, חוששת, מה יהיה עכשיו, הוא ייכנס לי הביתה, יעשה כאן בלגן, בפעם האחרונה שהוא ביקר כל חיי התהפכו על פיהם. אז אני אומרת לו שיבוא בפעם אחרת. שאני עסוקה עכשיו. נשמע מוכר? שינוי נוקש על דלתנו כל פרק זמן, לפעמים הוא מנומס ומבקש רשות להיכנס ולפעמים הוא ממש מתפרץ פנימה בצורת פיטורים, גירושים פתאומיים, מחלה וכדומה. כשזה קורה, הכל מתהפך, בעיקר הקרביים שלנו, התרגלנו למה שהיה קודם, ואין לנו מושג איך לבנות הכל מחדש... אין לנו כוח. זה נראה קשה ומתיש. עד מתי ימשיכו החיים להשתנות לנו מול העיניים מבלי לשאול אם נוח לנו ואם אנחנו בכלל רוצים בכך? נראה לי שלנצח! להמשך המאמר>>>
	ניסים גדולים יהיו פה היכולת להבחין בנס דורשת הקשבה מעודנת למציאות, כמו סוג של התבוננות ממקום אחר, מהמקום העמוק ביותר בתוכנו שיודע, שמעבר לכל הספקות יש רק תנועת קיום אחת, אינטליגנטית ומסתורית שמניעה את הכל. בסופו של דבר העולם כולו נברא יש מאין. גם אם נשתמש בתיאוריות פיסיקליות כמו המפץ הגדול, כדי להסביר את היווצרותם של כוכבים ויקומים, עדיין נותרות שאלות רבות לצד התחושה הדקה של בריאה, של מקור לא ידוע שממנו הכל התחיל. הבריאה עצמה היא ניסית. נס הוא הרגע שבו אנחנו מצליחים לזהות בתוך החיים תנועה של אינטליגנציה שהיא יותר גדולה מאיתנו – תחושה שדברים קורים מאליהם, שמישהו מושך בחוטים ומכוון אותם. רק הקשבה אינטואיטיבית יכולה לזהות נס, באופן טבעי היא דורשת מאיתנו לשלול או לפחות לא להסתפק בחשיבה הרציונלית שלא יכולה להבין בשום צורה איך אנחנו מוצאים את בן זוגנו הנשמתי, איך אנחנו פוגשים לאורך הדרך חברי נפש, מורים ומדריכים, מאין מגיעות אלינו תובנות או אפילו חזיונות ואיך בכלל הכל קורה בצורה כל כך מדויקת ומסתורית. להמשך המאמר>>>
	המוות גילה לי את סוד האהבה לפני כעשר שנים אמי נפטרה, היא נפגעה בתאונת דרכים. המפגש עם מותה היה ועודנו אירוע מכונן בחיי שיותר מכל לימד אותי את האמת על החיים ועל המוות. הבנתי שהמוות הוא חלק מהחיים, הוא אינו נפרד מהם. אנחנו נולדים ומתים והמעגל המחזורי כולו קורה בתוך חוויית החיים שהיא אינסופית, נצחית וחסרת מגבלה. ההרגל לפחד מן המוות, אינו שונה בשום מובן מן ההרגל לפחד מן החיים, מן ההשתנות המתמדת שלהם, מן האתגרים הבלתי צפויים שהם מציבים בפנינו, מן הצורך המתמיד שלהם מאיתנו לגדול, לצמוח ולהתפתח. אנחנו מפחדים מהמוות כי אנחנו יודעים מעט מאד עליו, אם בכלל. הוא מסתורי, הוא לא ידוע והוא גורלו של כל אדם. המוות נחווה כסוף, ואנחנו לא אוהבים סופים, כי כל סוף מאיים על מציאות מוכרת וידועה לנו. להמשך המאמר>>>
	מנהרת הפחד דמיינו שאתם עומדים בפתחה של מנהרת הפחד. היא חשוכה ומאיימת והקולות הבוקעים מתוכה גורמים לשערותיכם לסמור. אתם לא באמת רוצים להיכנס לשם - זה מפחיד מידי, למה שתרצו להיכנס? אין שום סיבה הגיונית לעשות דבר כזה! כל הגוף מתוח, החושים מתחדדים, התודעה מבולגנת ורוויית מחשבות סותרות, ואימה וחרדה ממלאים את כל המערכות שלכם. אתם בטוחים שאם תיכנסו למנהרת הפחד, משהו נורא יקרה לכם. אך מה שאינכם יודעים הוא שדווקא העמידה בפתח המערה מגבירה את רמות הפחד שאתם חווים, ויוצרת אשליה שהפחד עצום בגודלו, אימתני ובלתי מנוצח. מנהרת הפחד מורכבת מכל מה שאנחנו מפחדים ממנו – לעזוב מקום עבודה שאנחנו כבר יודעים שממש לא מתאים לנו, מתוך הפחד שנישאר מובטלים או שלא יהיה לנו כסף; לפרק מערכת יחסים שלא עובדת מתוך הפחד להישאר לבד; הרשימה היא אינסופית, ואם לסכם את העניין, הרי שהאמת היא שכבני אדם אנחנו פשוט מפחדים מהחיים. להמשך המאמר>>>
	מחושך לאור מסע חיינו גדוש ורווי באתגרים ומבחנים שמאפשרים לנו ללמוד את שעורי הנשמה הייחודיים לנו. מסע הנשמה הוא מסעו של אותו ניצוץ אלוהי החבוי בתוך כל אחד ואחת מאיתנו, המייצג פן מסוים של האלוהים שמבקש להתגלם ולהופיע דרכנו. כדי שזה יקרה נרקמת סביב הנשמה תוכנית שלמה שכל מטרתה להעיר את אותו ניצוץ ולאפשר לו להפוך מוגשם במלוא הפוטנציאל שלו. התוכנית כוללת בתוכה את החשיכה שבתוכנו – הדפוסים הבסיסיים הספציפיים לכל אדם. החשיכה היא מעין תיבת אוצרות שמחביאה בתוכה ידע עצמי אמיתי ומשחרר על טבע נשמתנו ועל תפקידנו הייחודי בחיים אלה. להמשך המאמר>>>
	מפסיביות לאקטיביות יש רגעים בחיים שפעולה פשוטה נראית לנו כמו הר שלא נוכל לצלוח. ברגעים כאלה הרגשות כמו חוסר אונים, חוסר אמון, כיווץ, קושי וחוסר תקווה מציפות אותנו, משכנעות אותנו שאנחנו לא יכולים, שהחיים גדולים עלינו ושעדיף שנוותר על חלומות גדולים ורעיונות נשגבים על חיינו. ב המשך לכך, אנחנו מוצאים את עצמנו נשארים במערכות יחסים שאינן מיטיבות עמנו, עובדים בעבודות שמשעממות אותנו וגורמות לנו סבל יומיומי, נמנעים משינויים שסותרים נורמות מקובלות שמא נזכה לביקורת נוקשה מהסובבים ומוותרים לעצמנו במקומות שבהם צמיחה וחידוש הם הכרחיים עבור האושר הבסיסי שלנו. להמשך המאמר>>>
	עבודת קודש "העבודה היא חיינו, אבל לא בשבילנו" - פתגם עממי שמסכם בפשטות את מערכת היחסים של רבים מאיתנו עם עולם העבודה. התחושה שאנחנו מבזבזים את זמננו בעבודות שאנחנו לא אוהבים, עובדים שעות רבות מידי כדי להרוויח את לחמנו, מחפשים אחר העבודה המושלמת שתתאים לכישורים שלנו – כל אלה מותירים אותנו בתחושות חוסר סיפוק, תסכול ודיסהרמוניה. רוב הזמן ההתנהלות שלנו כעובדים היא אוטומטית. אנחנו מגיעים לעבודה, עושים את המוטל עלינו, נשאבים לתוך הפעולות היומיומיות הרבות שכל עבודה מייצרת, ומחכים ששעת הסיום תגיע כדי שנוכל להתחיל "לחיות". פעמים רבות אני שומעת אנשים אומרים "אני כל היום בעבודה, אין לי חיים!". ברור שהתחושה הזו של הפרדה בין חיים לעבודה היא מתכון בטוח לתחושות מיאוס, חוסר חשק וחוסר מוטיבציה בכל עבודה שהיא. להמשך המאמר>>>
	לגעת באושר תארו לעצמכם שהיינו יכולים להתבונן על האופן שבו אנו חיים ממעוף הציפור. דמיינו מצב שבו יש בידינו מעין עדשה חוץ פלנטרית שדרכה אנו יכולים לראות את כל מה שקורה כאן. אתם יכולים ממש לדמיין אותנו יוצאים אל מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ ומביטים אל תוכו מן החלל עצמו – מה היה לוכד את תשומת לבנו מפרספקטיבה כזו? כשאני מתבוננת דרך העדשה הזו מה שאני רואה הוא בעיקר הרבה מאוד בני אדם, לכאורה שונים - גברים, נשים, בעלי גופים ייחודיים, עוסקים בפעולות שונות, חיים במקומות שונים בעולם – ועדיין מעבר לריבוי ולמגוון האינסופי שנפרשים בפניי אני שמה לב למרכיב אחד שחוזר על עצמו אצל כל בני האדם: ישנה תחושה שכל אדם באשר הוא מחפש משהו, נמצא במרדף אחר דבר זה או אחר. נראה שישנה אמונה קולקטיבית שיש משהו מחוצה לנו שעומד לגאול אותנו מייסורינו, מסבלנו, ושברגע שנמצא או נגשים את הדבר המסוים הזה, אז ורק אז – נהיה באמת מאושרים, מוגשמים ושלמים. להמשך המאמר>>>
	משחקים בתפישות האם שמתם לב לכך שאנחנו מסתובבים עם שק של תפישות על גבינו? אני שמן, אני יפה, אני אוהב כסף, אני פחדנית, אין לי כסף, אני חייבת זוגיות, אין לי אנרגיה, אני מפחדת משינוי, אני אשה, אני גבר. כל אלה הם רק חלק קטן מהתפישות העצמיות שאותן אנו סוחבים על גבינו מבלי משים, בטוחים שאנחנו הן, שוכחים שכל תפישה כזו היא מסיכה שעטינו על עצמנו, ושבכל רגע נוכל להסיר אותה ולעטות אחת אחרת, כך סתם, כדי לשחק. באופן טבעי, כל תפישה עצמית יוצרת מרחב מוגדר ומוגבל שבתוכו אנחנו מתנהלים, חושבים, מרגישים ופועלים. למשל, כל עוד התפישה העצמית שלי היא ''אני מפחדת משינוי'' - חוויית החיים שלי תהיה של אימה ביחס לתנודות ותנועות בחיי, אעשה הכל כדי להשאיר את מצב העניינים כפי שהוא, וכאשר החיים יכפו עלי שינוי, אחווה אותו כאירוע שלילי ואחכה שיסתיים כבר כדי שאוכל לשוב ולחוש יציבות, ביטחון ושקט. להמשך המאמר>>>
	יש לי כסף יש לי החוק היקומי הפשוט ביחס לכסף הוא שההכרה המתמדת בשפע שכבר קיים, וניקוי מתמיד ויסודי של כל מחשבה הפוכה – הם אלה שיאפשרו לנו לחיות חיים שופעים, נטולי דאגות כספיות, שבהם הזרימה שלנו כחלק מנהר השפע של החיים היא טבעית ומבוססת על נתינה וקבלה הרמוניים ויציבים. כסף הוא רק ביטוי אחד למלאות האינסופית של החיים, וכאשר אנחנו מתחברים ליש האינסופי יתלוו לכך תחושות של שמחה, אנרגיית חיים, דחפים יצירתיים, חופש וחיוביות מוחלטת. אין לי ספק בכך שזו זכות יסוד של כל אדם לחיות בשפע, הוא זמין לכולנו כל הזמן והדבר היחיד שמפריד בינינו לבינו הוא מחשבות. בכל פעם שאנו מזדהים עם מחשבות כמו "אני לא מרוויחה מספיק", "אף פעם אין לי מספיק כסף", "אין לי מזל עם כסף", "אני לא יודע להרוויח כסף", וכו'' – אנחנו בוראים מציאות של מחסור במו ידינו. להמשך המאמר>>>
	כשפגשתי את מלאך המוות יצאתי לפתח הבית ונעמדתי בכניסה, באותו רגע זה קרה – ניצבתי מולו, עומדת איתנה, מביטה בו והוא בי, והוא שאל "במה תבחרי בחיים או במוות?", המחשבה לסיים את חיי, להתאבד, למות כמו אמא חלפה בראשי, לרגע חשבתי שעדיף לסיים את הסאגה הזו שנקראת חיים ולבחור במוות, שלא ידרוש ממני להתמודד עם כל הכאב הזה שמילא את כולי. התלבטתי, חיים או מוות, התחלתי לדמיין דרכים אפשריות למות, ומן הצד השני ניצבו החיים, האפשרות לגמוע אותם, לחיות אותם, ללמוד מהם, לאהוב, להרגיש, לחוש, לחיות. תוך כמה רגעים התחלפה ההתלבטות בידיעה עמוקה, שאינני יודעת מאין היא הופיעה, שנועדתי לחיות את החיים במלאות, ושמותה של אמי הוא שער לחיים אמיתיים יותר ותזכורת למשמעות העמוקה ביותר של קיומי עלי אדמות. באותו רגע נמלאתי אחדות מופלאה עם הכל, עם הטבע, האנשים, משפחתי, אמי. אז הבנתי למה המוות קיבל את הכינוי מלאך. להמשך המאמר>>>
	פנינו לאן חגיגות השנה החדשה מבשרות על האפשרויות הבלתי מוגבלות הפתוחות בפנינו ועל התקווה לחיות חיים טובים יותר. הן חושפות את השמחה שבחידוש, במה שעדיין לא כאן, ומבקשות להגשים את החלומות והחזונות הגדולים ואת מה שטרם נולד – כי הכל פתוח והכל אפשרי. זו תמצית האנרגיה הטעונה בחג העברי ראש השנה, ובכלל בתחילתו של כל דבר. המפגש הישיר עם החדש, עם מה שעוד לא הופיע דומה למעשה אהבה - השניים נפגשים, עוד לא מכירים, לא יודעים לאן זה ייקח, איך זה ירגיש, וככל שהמגע ביניהם מעמיק אנרגיית החיים זורמת יותר, ממלאת את הלבבות, הגופים, השדות הבלתי נראים, הכל מבעבע בתהליך היצירה של החדש. נושמים אותו פנימה והחוצה, מתמלאים בדחף לברוא – עוד צורות של אהבה, אולי מערכת יחסים, אקסטזה מינית הולכת וגדלה, אולי אפילו הקמת משפחה. הכל פתוח... הכל אפשרי... להמשך המאמר>>>
	אין טעויות "אין טעויות" - צמד מילים שעשוי לעורר בנו אחת משתי תגובות אפשריות: האחת, אמונה מיסטית שהכל הוא רצון האל או נתון בידי הגורל, והשנייה ציניות וספקנות לגבי האפשרות לפעול בעולם מבלי לטעות מפעם לפעם. הורגלנו לשפוט כל פעולה שלנו, וכל דבר שקורה אנחנו מקטלגים אותו ונותנים לו ציונים. "זה טוב – זה רע", "זה מדויק – זו טעות מחרידה". באופן הזה פעמים רבות אנחנו עשויים להימנע מלפעול בתוך החיים מחשש לטעות. זהו הפחד מכישלון, החשש להיראות מגוחכים בעיניי האחרים, החרדה שהנה שוב נוכיח לעצמנו שאנחנו לא מוצלחים, לא יכולים ולא מספיק טובים. במצבים כאלה אנחנו סובלים משיתוק בתוך החיים, קפואים בתוך מחשבות אינסופיות על בעד ונגד, ונמנעים מלעשות איזשהו צעד מעשי, שעשוי לגרור מחשבות שליליות אף יותר. להמשך המאמר>>>
	אני מכור ''אני חייב את זה... נשים, מין, פורנו, הרבה אוכל, עבודה'', ''אני צריכה את זה... גברים, שופינג, פלאפון, שוקולד ומתוקים'', ''איך אפשר בלי זה?!... האח הגדול, סמים, אלכוהול, ריגושים, כעסים, הימורים, אינטרנט, משחקי מחשב''. נשמע מוכר? השלב הראשון והבסיסי בהתגברות על התמכרות הוא הראייה שהיא קיימת. רובנו נעדיף להכחיש ולהדחיק את ההתמכרויות הקטנות או הגדולות שלנו מהחשש שניאלץ לוותר עליהן – כמובן שמדובר על עוד מנגנון פנימי של ההתמכרות עצמה, סוג של שימור עצמי שמונע מאיתנו להכיר בסבל העצום שהיא גורמת לנו, ולפעמים גם לסביבתנו. אנחנו מזיקים לגוף, פוגעים בנפש, מבזבזים את זמננו ואת כספנו ונמנעים מהתמודדות עם החיים כפי שהם על ידי התמכרויות שונות. להמשך המאמר>>>
	ומצפה, ומצפה, למי למי למי... בכל מקום שבו יש שניים, מצויה גם הציפייה מהאחר. אנחנו מצפים מבני הזוג שלנו להיות נאמנים ומחויבים לנו, מילדינו שיהיו ממושמעים, טובים וחרוצים, ההורים מצפים מאיתנו שנפעל בהתאם לנורמות מקובלות מסוימות, הבוס רוצה שנגיע להישגים גבוהים, ויותר מכל אנחנו עצמנו מצפים מהחיים שיתנהלו לפי רצוננו. האם ציפיות הן לגיטימיות? האם הן משרתות אותנו? ומה קורה כשהן לא מוגשמות? ברוב המקרים, ציפייה מבטאת רצון אנוכי שהאחר ינהג בהתאם למה שנראה לי נכון. באופן טבעי, במצב כזה אני דנה את עצמי לסבל – משום שאושרי מצוי מחוצה לי. רק אם בן זוגי יאהב אותי כפי שאני רוצה שהוא יעשה זאת – אהיה מאושרת; או רק אם הבן שלי יהיה תלמיד מוצלח ויקבל ציונים גבוהים – אז אהיה רגועה. העמדה הזו של ציפייה ביחס לאחר מעמידה אותנו במצב של תלות מוחלטת באדם אחר או בנסיבות חיים. להמשך המאמר>>>
	מעיין השמחה ''ושמחת בחגיך'' היא מצווה יהודית המקובלת במיוחד בחג הסוכות שמסתיים בחגיגות שמחת תורה. בימינו המרנו את המילים המקראיות במטבע לשון פשוט יותר ולאורך כל תקופת החגים אנחנו מברכים זה את זה בברכה השגורה ''חג שמח!''. נדמה שצמד המילים הללו הוא סוג של קסם: איך זה קורה באמת - האם עצם אמירת המילים הופכת אותנו לשמחים? מהו המקור העמוק ביותר לשמחה בחיינו וכיצד נוכל להתחבר אליו באמת? מוסיקה הרמונית, טבע רחב ידיים, ילדים מצחקקים, חיבוק, מגע, מבט אוהב – כל אלה הם כמו תזכורות הנטועות בתוך רגעים קטנים של החיים, שמזכירות לנו את אותה שמחה שהיא אנחנו. המפגש עם יופי, רכות, אושר ועונג מזכירים לנו שעמוק בתוכנו יש רק שמחה, טוב ואהבה. אולם, חוויות החיים ואופן ההתמודדות שלנו איתם גורמות לנו לשכוח זאת, כך שעל פני כדור הארץ נראה יותר סבל, עצב ודיכאון ופחות שמחה, צחוק ואקסטזה. להמשך המאמר>>>

המלצות

צור עמי קשר

077-4336030

להצטרפות לרשימת הדיוור

רוצה ליצור שינוי אמיתי בחייך?
לקביעת פגישת היכרות עם דורית בר התקשרו:
077-4336030 052-3622506
המלצות
דורית בר מקיימת פגישות בתל אביב ובגבעת אולגה.
ניתן לקיים פגישה טלפונית/סקייפ מכל מקום בארץ ובעולם.

[ט] 052-3622506 [ט] 077-4336030 doritbar.com@gmail.com קודם על ידי קידום אתרים בגוגל | שיתופי פעולה: ייעוץ עסקי יעוץ עסקי