|
מדיטציה - מאמרים
 |
המדיטציה של אמה - האמא המחבקת
"משימתי היחידה היא לאהוב ולשרת. רצוני היחיד שידיי יחבקו, ינחמו, ילטפו וינגבו את הדמעות בכל רגע, עד נשימתי האחרונה". (אמה)
מגיל 17 ועד היום אמה מחבקת כל יום אלפי אנשים ברחבי העולם, לעתים במשך 22 שעות ביממה. בידיה אנשים מרגישים אהובים, מעודדים, בטוחים ומובנים. היא מקבלת את כולם, מרעיפה עליהם אהבה ללא תנאי וללא הבחנה בין אדם לאדם. בנוסף, אמה מנהלת ברחבי העולם רשת ענפה של פעילויות הומניטאריות. בשנת 2005 זכה הארגון שלה במעמד מיוחד של מייעץ לארגון האומות המאוחדות.
הוויתה של אמה מתאפיינת באחדות מוחלטת עם כל הקיים, מתוך האחדות - אהבה טהורה נובעת כזרימה של נהר, ומאפשרת תנועה מתמדת של חמלה, אכפתיות ואושר. לכן, עבור אמה, מדיטציה אמיתית היא מצב תודעה, המגלה לנו שאין דבר חשוב יותר מהיזכרות מתמדת באלוהי.
להמשך המאמר>>>
|
 |
להפוך להיות אדון של שכלך - בארי לונג
"המטרה הראשונית במדיטציה היא להפוך לאדונו של שכלך", הוא מסביר. בארי לונג מתייחס למדיטציה כדרך להשגת שפיות אנושית, כנתיב שדרכו האדם לומד להבחין ברשמים המתמידים שעולים בו ביחס לחיים: פרשנויות, התייחסויות, מחשבות ורעיונות, ולגלות שהם ברובם שקריים. השלב הראשון מבחינתו הוא פיתוח היכולת לשלוט בשכל על ידי התבוננות שקטה המאפשרת גילוי עצמי כמודעות ריקה ונוכחת שאינה מזדהה עם תכולת ההכרה.
הנחיות המדיטציה שלו פשוטות. "התחייב לעצמך: אני יושב כאן כדי לעשות מדיטציה. אין שום דבר אחר שעליי לעשות או לחשוב עליו במשך עשר הדקות הבאות. אם יש קום ועשה אותו או חשוב על מה שאתה חייב לחשוב. ואז חזור והתחל מחדש. אני יודע שכל מחשבה החולפת בי או חוסר מנוחה העולה בי הם שקריים לחלוטין ובאים מהשכל שלי. אני יושב כאן כדי לעשות מדיטציה.
להמשך המאמר>>>
|
 |
הכל בעצם בסדר - ביירון קייטי
בוקר אחד בשנת 1986 קרה הבלתי יאומן. קייטי חוותה התעוררות רוחנית ששינתה את חייה לחלוטין. ברגע אחד היא הבינה בבהירות את האמת לגבי האחדות הנצחית של הקיום. היא קלטה שמקור כל הסבל הוא במחשבות שלנו. היא נוכחה לדעת שכאשר היא מאמינה למחשבות שלה היא סובלת, אך כאשר היא חוקרת אותן היא מפסיקה לסבול. השינוי הטוטאלי באורח חייה התרחש בו ברגע. הדיכאון, הפחדים והמחשבות האובדניות נעלמו לטובת מודעות עצמית עמוקה, שלוותה ברגשות חיוביים של התלהבות, שמחה, אהבה ושלווה.
בעקבות ההארה קייטי גיבשה את שיטת "העבודה" (The Work), טכניקה לחקירה עצמית המשמשת לעבודה עצמית כמו גם ליועצים, למטפלים, למאמנים ולפסיכולוגים ברחבי העולם.
"אנחנו סובלים רק כשאנחנו מאמינים למחשבה שמתווכחת עם 'מה שיש'. כשההכרה צלולה לגמרי 'מה שיש' הוא מה שאנו רוצים. הרצון שהמציאות תהיה שונה הוא חסר תוחלת", כתבה ביירון קייטי בספרה "לאהוב את מה שיש".
להמשך המאמר>>>
|
 |
קץ הסבל - גאוטמה הבודהה
גאוטמה בודהה, אבי הבודהיזם, חי בסביבות המאה השישית לפני הספירה. כשנולד ניתן לו השם סידהרתה גאוטמה. אביו סודהודנה, שליטה של ממלכת שאקיה, ששכנה באזור השייך היום לנפאל, דאג לחשוף את סידהרתה רק לטוב, כדי שלעולם לא תהיה לו סיבה לעזוב את ארמון המלוכה. המלך ציווה להסתיר מעיני בנו כל צורה של סבל ושל אי נחת ודאג לחשוף אותו רק לדברים נוחים, יפים ונעימים. כך זרמו להם חייו של סידהרתה בשקט ובשלווה.
יום אחד השתבשו התכניות שרקם האב עבור בנו. סידהרתה יצא לטייל בסביבת הארמון ונחשף לכל מה שהוסתר ממנו עד אז: זקנה, חולי ומוות. הנסיך, שמעולם לא היה מודע לקיומם של אלו, הושפע עמוקות מהסבל הכרוך בהם. בנקודה זו בחייו, בהיותו בן 29, החליט לפרוש מחיי הנוחות שהורגל בהם. הוא עזב את הארמון ואת משפחתו ויצא למסע סיגופים ארוך שמטרתו הייתה למצוא מזור ופתרון למחלה הקרויה סבל.
להמשך המאמר>>>
|
 |
מי אני? המדיטציה של רמאנה מהרשי
בהגואן שרי רמאנה מהארישי (1879 – 1950) או בשמו המקורי ונקטראמן נולד בטמיל נדו שבדרום הודו למשפחה ברהמינית (הקסטה הגבוהה בהודו). התעוררותו הרוחנית העמוקה החלה בגיל 17 באירוע מסתורי ומפתיע. "ישבתי לבדי בקומה הראשונה בבית דודי", הוא מספר, "אך לפתע פתאום השתלט עלי פחד מוות עמוק. לא היה דבר במצב בריאותי שיסביר זאת. פשוט הרגשתי שאני עומד למות. ההלם שבא בעקבות פחד המוות הפנה את דעתי פנימה, ואמרתי לעצמי באופן שכלי, ללא מילים: הנה בא המוות.
מה פשר הדבר? מהו הדבר שמת? הגוף הזה מת". הוא נשכב על רצפת החדר ושיווה עצמו מת. בעודו שוכב כשאיבריו קפואים שאל: "האם אני מת? האם הגוף הוא אני? הגוף שקט וחסר חיים, אך אני חש את מלוא כוחה של אישיותי ואפילו את כוחו של ה'אני' שבתוכי נפרד מהגוף. אם כן, אני הרוח המתעלה מעל הגוף. הגוף מת, אך הרוח המתעלה מעליו אינה מושפעת מן המוות. פירוש הדבר שאני הרוח בת האלמוות". הוא מתאר שבאותו רגע פחד המוות נעלם לעולמים.
להמשך המאמר>>>
|
 |
שלילה ושאלה - מדיטציה משיטת האור הלבן שפיתח שי טובלי
בעקבות המפגש המעמיק של טובלי עם דרך חשיבתו של קרישנמורטי נולדה טכניקת השאלה. מדובר בכלי מעשי המאפשר לכל אדם לשאול כל שאלה שירצה לגבי עצמו ולגבי חייו. הטכניקה מתאימה לפתרון בעיות וקבלת החלטות ברמה האישית, לפיתוח פרויקטים בתחום העסקי, להגות רוחנית פילוסופית, ויש אפילו גרסה של הטכניקה המיועדת לילדים.
העיקרון הבסיסי של הטכניקה הוא שלילה ושאלה. בשלב הראשון האדם מגדיר לעצמו שאלה, לאחר מכן הוא שולל את כל מה שהתודעה שלו כבר יודעת לגבי אותה שאלה, ואז הוא נכנס למצב של הרפיה ודממה, שמאפשר לו לעבור ממצב של מחשבה למצב של הקשבה ולפגוש את חוכמתו הפנימית.
להמשך המאמר>>>
|
 |
כוחו של הרגע הזה - אקהרט טולה
אקהרט טולה Eckhart Tolle (נולד בשנת 1948) הוא מורה רוחני ממוצא גרמני החי בקנדה.
"עד שנתי השלושים חייתי במצב של חרדה כמעט תמידית, שהיתה מלווה בתקופות של דיכאון ובמחשבות אובדניות", מתאר טולה. חווית ההתעוררות הרוחנית שלו קרתה במפתיע זמן קצר לאחר יום הולדתו העשרים ותשע.
הוא מספר שהתעורר באמצע הלילה בתחושת אימה מוחלטת, חזקה מתמיד "נוצר בי תיעוב עמוק אל העולם. אבל הדבר שתיעבתי יותר מכל היה עצם קיומי." בעודו מתבוסס בתוך תחושות חרדה ופחד, שמע במוחו שוב ושוב את המחשבה "אני לא מסוגל לחיות עם עצמי יותר". באותו רגע הבין עד כמה מוזרה המחשבה הזו "האם אני אחד או שניים? אם אינני יכול לחיות עם עצמי, חייבים להיות שניים ממני, 'אני' – וה'עצמי' שאני לא יכול לחיות אתו. אולי רק אחד מהם הוא האמיתי." צורת ההתבוננות החדשה הזו גרמה לעצירה של המוח "הייתי מודע לחלוטין לנעשה. אבל לא היו לי יותר מחשבות. ואז חשתי נשאב למעין מערבולת של אנרגיה. הייתי אחוז פחד עצום, וגופי החל לרעוד. שמעתי את המילים 'אל תתנגד לכלום', כאילו נאמרו בתוך בית החזה שלי. יכולתי לחוש את עצמי נשאב אל תוך הריק."
להמשך המאמר>>>
|
 |
הדממה עושה אהבה עם הכל
מתי בפעם האחרונה הפניתם את תשומת לבכם אל הדממה? שמתם לב שהיא עושה אהבה עם הכל?
היא נמצאת שם בפנים מבוישות, מחייכת, נינוחה, אף פעם לא מפריעה, שקטה, בתוך עצמה, כמו הילדה הלא מקובלת בכיתה. היא אף פעם לא מרימה את קולה, היא לא רעה ולא טובה. לפעמים נדמה שהיא רואה ובלתי נראית. רובם בכלל לא שמים לב אליה.
אתמול ישבתי על שפת הגלים הכחולים, בין הסלעים והיא היתה שם. ראיתי אותה במלוא הדרה, הפעם היא לא התביישה כלל, היא מילאה את הכל, גם את הים ואת האבנים ואפילו את השמיים הבוערים, דרשה את כל הבמה לעצמה, ואני נתתי. ישבתי בתוכה, טובלת בדממתה המקודשת, נשטפת בהוויתה הריקה, לא מבקשת דבר לעצמי, רק שהיא תהיה יותר ויותר. ואז היא התחילה לדבר אליי.
להמשך המאמר>>>
|
 |
"אני רק רוצה לדעת מה אלוהים חושב. השאר הם פרטים קטנים"
אלברט איינשטיין
הדחף להבין את תופעת החיים עצמה קיים בכולנו, זו הכמיהה להתמזג עם האינטליגנציה שמניעה את הכל, שמחברת בצורה מסתורית בין כל חלקי היקום.
כאשר אנחנו שואלים והוגים בשאלות הגדולות של החיים, כמו מה זאת אהבה, מהו מוות, מיהו אלוהים, מהי הארה ועוד – אנחנו עוזבים לזמן מה את טרדות היומיום ומתפנים למגע עם פילוסופיה וחכמה. דרך שאלות גדולות ניתן לעזוב את מימד הקיום הנפרד ולהתקרב לאלוהות עצמה.
מהי חכמת חיים? ברגע ששאלה נשאלת בתוך התודעה שלנו, בראש ובראשונה עולות באופן אוטומטי וחסר שליטה אינסוף תשובות "ישנות", ידועות, שצברנו ורכשנו עם הזמן. חכמת חיים היא זו שעוברת מדור לדור, היא החכמה של האנשים הדגולים שמלווים את האנושות מאז ומעולם, זוהי חכמה שלעולם לא תוכל להיות לנו, זוהי חכמת הזקנים ועוד.
להמשך המאמר>>>
|
|
דע את עצמך
דמיינו לעצמכם מצב בו נותרו לכם רק כמה שעות לחיות, מה הייתם עושים בהן? איך הייתם פוגשים את עובדת המוות הניצחת?
סוקרטס (469-399 לפנה"ס), גדול הפילוסופים היוונים, העביר לתלמידיו את דרשתו האחרונה כמה שעות לפני שעמד לשתות כוס רעל שתביא למותו.
האופן האצילי וחסר הפחד שבו סוקרטס מקבל את מותו הוא ביטוי ישיר לשיעור העמוק ביותר של הפילוסופיה הסוקרטית המסתכם במילים ''דע את עצמך''. סוקרטס היה שרוי באותה ידיעה עצמית אינסופית של מהותו הנצחית שהיא מעבר לגוף, למחשבה, לרגש ולתחושה. מתוך כך, המוות היה ידיד עבורו, שאל תוכו יכול היה להרפות מתוך הדחף העמוק להתמזג עם הנצחי.
להמשך המאמר>>>
|
 |
קולקטיביות של מחשבה
בסרט "מטריקס" הגיבור, ניאו (קיאנו ריבס), נדרש לבחור בין שתי גלולות - כחולה ואדומה. אם ייטול את הכחולה יחזור למיטתו וישכח מהסיוט הרודף אותו, ואם ייטול את האדומה יידע את האמת על המטריקס ועל העולם האמיתי. במובן מסוים גם בפנינו ניצבת הבחירה הזו ברגע זה ממש – אז במה נבחר, בכחולה או באדומה? המטריקס, לצורך העניין, מקביל להזדהות המוחלטת שלנו עם עולם המחשבות, הרגשות והתחושות, ולעומת זאת השחרור מהמטריקס יאפשר לנו לפגוש את עצמנו באמת, מעבר לכל האמונות, התפישות וכל מה שהורגלנו להתייחס אליו בתור מי שאנחנו.
כדי להבין את הבחירה הגורלית שמוגשת לנו כפרי בשל מאת החיים עצמם, יהיה עלינו לחקור את ההרגל לתפוש את עצמנו כנפרדים זה מזה, תפישה המוטבעת בנו בעצם קיומנו בגוף.
להמשך המאמר>>>
|
 |
חרב האמת
הרבה לפני שבחרתי לפסוע בתוך מסע רוחני מודע ידעתי שכנות היא קריטית להתנהלות הרמונית בתוך החיים. לא פעם ולא פעמיים עמדתי בצמתים בהם היה עליי לבחור בין פתיחות וישירות להסתרה ושקר. במקרים רבים דובר במצבים שקשורים למערכות יחסים, כמו ביטוי הצרכים שלי, שיתוף ברגשות או כל דבר שרציתי לומר לחבר או חברה והתביישתי, פחדתי, רעדתי מבפנים.
כשבחרתי לומר את אשר על לבי ידעתי שפעלתי נכון ושהאמת הפשוטה עדיפה על כל אפשרות מניפולטיבית אחרת. לחרב האמת יש ניחוח של אמן לחימה. היא ניצבת שקטה בעמדתה, לא יוזמת פעולה, כי אם מגיבה למה שנדרש מתוך הקשבה.
להמשך המאמר>>>
|
 |
מי אני באמת?
שאלת מיליון הדולר עבור המחפש הרוחני היא השאלה מי אני באמת. הדחף העמוק לגלות מי אנחנו מעבר למסכות המוכרות הוא ביטוי לכמיהה הנעלה לשחרור מכל זהות מוכרת ולהתמזגות עם האמת.
כאשר השאלה נשאלת בתוכנו, באופן טבעי עולות מיד כל התשובות המוכרות לנו - פחדים, תשוקות, דפוסים, מחסומים, צרכים, חרדות, מאפיינים אישיותיים, פעולות שעשינו וכאלה שאנחנו רוצים לעשות, תוכניות לעתיד, זיכרונות, טראומות, דברים שאנחנו ואחרים חושבים עלינו ועוד ועוד.
התחושה הכללית שמלווה את המפגש הראשון עם השאלה ''מי אני באמת'' היא תחושת מועקה, כאוס ובלבול. תחושה שמלווה בכל כך הרבה תשובות, אינסוף מעגלים מחשבתיים, רגשיים ותחושתיים. נראה שעצם המוכנות להחזיק בשאלה כל כך בסיסית לקיומנו מעלה מתוכנו את כל התכולה השקרית והמותנית שהורגלנו לתפוס בתור עצמנו.
להמשך המאמר>>>
|
 |
מהי רוחניות אמיתית?
מסעו הרוחני של אדם מתחיל ברגע שמתעוררת בתודעתו ההבנה שאין הוא מעוניין יותר להסתפק ברובד ההישרדותי של החיים, כי אם מבקש לדעת יותר מכך. ברגע הזה כבר נעורה בו הידיעה – שיש מימד נוסף לקיום. מימד אחר, חדש, שגם אם ידו אינה משגת אותו – הוא חש אותו, מרגיש אותו ויודע שהוא קיים.
הוא יודע שיש בחיים יותר מאשר רדיפה אחרי כסף, מציאת העבודה הנכונה והצלחה בה, מימוש של תשוקות והתמודדות עם פחדים. הוא רוצה לדעת מה נמצא מעבר לכל מה שהוא כבר יודע, מהי משמעות ותכלית החיים.
להמשך המאמר>>>
|
 |
דממה יוצרת
התבוננות ישירה על חיינו מצביעה על כך שאנחנו כל הזמן רודפים אחרי משהו, מנסים להשיג דבר מה, רוצים להגיע לאנשהו, ובטוחים שאושרנו יימצא כשהדבר יושג. זוגיות אוהבת, עבודה מוצלחת, הרבה כסף, מכונית מגניבה וקריירה עוצמתית הם רק רשימה חלקית של המאווים העמוקים שלנו. אנחנו כל הזמן נעים לעבר תוצאה כלשהי שתספק אותנו כדי שנוכל לנוח. אלא שהמנוחה לא מגיעה אף פעם. אפילו כשאנחנו נחים אנחנו חושבים על מה שהיה, מה שיהיה, מה שעלינו לעשות אחרי כן ועל כמה טוב לנו לנוח...
נראה שכחברה אנחנו לכודים בתוך הממד של פעלתנות יתר - כל הזמן זזים כי צריך להשיג, כי יש לאן ללכת, להשתפר ולהשתנות. מהי, אם כך, פעולה אמיתית, כיצד ניתן לנוע בתוך החיים מבלי להילכד בדפוס הפעלתני?
להמשך המאמר>>>
|
|
למזג בין רוח לחומר
"אנחנו סובלים רק כשאנו מאמינים במחשבה שמתווכחת עם 'מה שיש'. כשההכרה צלולה לגמרי, 'מה שיש' הוא מה שאנו רוצים...אני אוהבת את 'מה שיש' לא משום שאני אדם רוחני, אלא כיוון שכואב לי כשאני מתווכחת עם המציאות. אנו יודעים שהמציאות טובה בדיוק כפי שהיא, כי כאשר מתווכחים איתה, אנו חווים מתח ותסכול. אנחנו לא מרגישים טבעיים או מאוזנים. כשמפסיקים להתנגד למציאות, הפעולה נעשית פשוטה, זורמת, נעימה ונטולת פחד" (ביירון קייטי, מתוך ספרה 'לאהוב את מה שיש').
זה דבר אחד לצטט את התפישה 'לאהוב את מה שיש' ודבר אחר לחלוטין ליישם אותה. המהות העמוקה של מה שקייטי מדברת עליו היא מדיטציה, מצב של אחדות מוחלטת עם החיים, הכרה בכך שאין לנו קיום נפרד מהם, פרט להזדהות עם מחשבות שמספרות לנו סיפורי אלף לילה ולילה.
אם כן, הצעד הראשון בבריאת חיים של חופש יהיה התבססות במצב של מדיטציה, דרך תרגול עקבי שילך ויעמיק ככל שנתמיד בו. תרגול מדיטציה הוא לא רק מקום להירגעות והרפיה אלא יש בידיו הכוח ליצור בתוכנו תשתית של תודעה חופשית, שפוגשת את החיים בצורה חדשה לחלוטין, דוממת ונטולת התנגדות.
להמשך המאמר>>>
|
|
מעונג לכאב מעונג לכאב...
החיפוש המתמיד אחר רגעי עונג טבוע בנו מלידה ומנהל את חיינו בכל רובד וצורה. ילדים עשויים לבכות ולהשתולל כשהם רוצים ממתק במקום ירקות ופירות – ובדיוק באותו אופן גבר עשוי לחוש תשוקה מינית עזה ולשכב עם בחורה רק כדי לספק את אותה תשוקה ולהימנע מחוויית החוסר שבכמיהה למין.
המעגל האינסופי של עונג וכאב הוא הדת הלא מדוברת של בני האדם, ומבלי משים אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי לחוש תחושות חיוביות, ועושים אף יותר כדי להימנע מתחושות שליליות. כאב, כיווץ, מתח ובלבול נחשבים לילדים ''דחויים'', לעומת זאת, שחרור, הרפיה, עונג, שמחה ואקסטזה הם מושאי החשק האולטימטיביים.
להמשך המאמר>>>
|
 |
מלאך הסליחה
מלאך הסליחה בוהק בלובנו, לבו פתוח לרווחה, הוא אוורירי וקליל, מחזיק את שרביט הסליחה בידו, כשחיוך ענק על פניו, כל כולו מזרים טוב, חמלה, הבנה וקבלה לסובבים אותו. כשמלאך הסליחה בא לבקר אנחנו נפעמים לגלות בתוכנו כוחות שלא ידענו שיש לנו לראות את האחר, להניח לעבר, ולהתמקד בעכשיו. מלאך הסליחה מתגלם בתור עצמנו כשאנחנו בוחרים לעשות את המעשה האצילי ורך הלבב וסולחים.
חושו את האנרגיה השמיימית שיוצרת הסליחה – היא מאפשרת הרפיה, ויתור עמוק על כל מה שידענו על אדם מסוים או על סיטואציה ועל האופן שבו היא הייתה אמורה לקרות. בתוך ההרפיה הזאת אנחנו מוכנים באמת לזנוח ידיעות מוקדמות כדי לגלות את האמת. האמת היא שבתוך כל אחד מאיתנו קיימת הכמיהה העמוקה לסלוח, לראות את האחר מעבר למה שהוא עשה לנו בעבר, או אפילו מעבר לתכונות מסוימות שאיננו אוהבים בו – לראות אותו טהור, להבין ללבו באמת ולהתקרב אליו.
להמשך המאמר>>>
|
|
דלוקה על אלוהים
הקלישאה המוכרת ''לך בעקבות הלב'' מבטאת אמת נצחית ופשוטה - שהלב הוא המהות של המסע הרוחני, השורשים הנצחיים, הלהט והמנוע, מתוכו ניעור בראש ובראשונה הדחף להתעורר, להשתחרר, לשאול שאלות, לחקור מי אנחנו באמת ולהתפתח.
הלב מזכיר לנו שיש תכלית גבוהה לקיום ומעורר בנו את הכמיהה לדעת אותה ולהתמזג איתה. עצם המוכנות להחזיק בשאלות כמו מהי תכלית החיים או מהי המשמעות העמוקה של החיים עצמם פותחת את הלב ומזרימה לתוכו אנרגיית חיים ועוצמה שבעזרתה אנחנו צומחים וגדלים.
להמשך המאמר>>>
|
 |
זה בידיים שלכם
מסע רוחני מודע מתחיל בנקודה שבה אדם שומע קול בלבו - "אני רוצה למצוא את עצמי". זה רגע מאד משמעותי שבו מתעורר בנו הדחף להתעלות מעבר לנסיבות החיים ולמצוא משמעות אמיתית שתסביר את הכל, ושתאפשר לנו להגשים את תכלית קיומנו. בתחילה, החיפוש העצמי יתפוש צורה של ניסיונות אינסופיים (שברוב המקרים נכשלים) ליצור את החיים המושלמים שלנו – נחפש בן/בת זוג מדויקים עבורנו, עבודה או עיסוק מספקים, מקום מגורים נוח וכדומה.
כלומר, בשלב הראשון, החיפוש העצמי מתבטא כדחף לברוא את "החיים הטובים" עבור עצמנו. הסיבה שבגללה הניסיונות הללו נכשלים, היא משום שהדחף הזה הוא חלקי, הוא כולל רק את מה שאנחנו רוצים, ולא מתחשב בפאזל הרחב של הקיום - בתפקיד הייחודי שלנו בתוך המכלול של כל מה שיש. ולכן, כל עוד נרצה לגלות רק את הפיסה הקטנה שהיא אנחנו מבלי לקחת בחשבון שאנחנו חלק ממורכבות אינסופית, נתאכזב שוב ושוב מאינסוף קשיים שנפגוש בדרך, ובעיקר מחוסר היכולת להשיג את התוצאה המושלמת.
להמשך המאמר>>> |
|
|
